בתי אבות

כבר מהשם "בתי אבות" של המוסד המיועד לזקנים ולזקנות, אפשר להבין שצריך פה התחדשות.
מהשם עולה כי המוסד מיועד לאבותינו ולא לאמהותינו ?
אחרי הכול היו שלושה אבות וארבע אמהות, ויש רוב נשי בחברה בכלל אבל ניחא.
השם גם מרמז על שרידים למשפחתיות הישנה והקלאסית שייתכן ועוברת שינוי בעידן הפוסט-פוסט מודרני.
מדובר כאמור באבות (וגם באמהות למרות מוגבלות השפה) במובן המוכר וה"קלאסי" של המילה- גברים ונשים שיש להם ילדים ביולוגיים במסגרת התא המשפחתי ההטרוסקסואלי. כיום יש מקום לתהות - האם יש זקנים וזקנות שאינם סבים וסבתות ?
האם יהיו כאלה נאמר בעוד 50 שנה ?
זקנים שבחרו לחיות את חייהם לבד מבלי שייחשבו ל"עריריים" ?
זקנות שבחרו לא ללדת ואימצו תינוקת מאפריקה ?
והאם לכולם יהיה מקום שווה באותו בית האבות ברעננה ?
אז מסתבר שכן, כולנו שווים בסופו של עניין ולכולנו יהיה מקום כשנזדקק לדבר, ושבתי האבות כבר לא מה שהיו פעם ושגם שם הדברים משתנים, ויש קידמה, ושאנחנו כן חושבים על גיל הזקנה.
בתי אבות ידועים גם בכינוי "דיור מוגן" שמיועד לאנשים ונשים אחרי גיל הפנסיה שמתפקדים באופן כללי בצורה עצמאית, אך מעדיפים שלא להטריח את עצמם בטיפול במשק הבית או שמתקשים לגור לבד מבחינה פיזית או נפשית.
בתי אבות מספקים שירותים שונים שכמובן משתנים ברמתם ובמגוון שהם מציעים ממסגרת אחת לאחרת, אך מדובר בשירותים ציבוריים הכוללים דיור, טיפול רפואי, ארוחות, ובשירותים חברתיים הכוללים מגוון פעילויות העשרה בנושאים שונים, חוגים, מפגשים ועוד.
כמעט בכל בית אבות קיים גם אגף סיעודי שמיועד לנשים ולגברים שנמצאים במצב המצריך השגחה רפואית .
לפני המעבר אל בית אבות, חותמים על הסכם שכירות ומשלמים דמי כניסה, למרות שאפשר להסתכל על זה במקום שכר דירה.
כיום עושה רושם, בתי אבות הולכים ומתרבים ומשתכללים במגוון השירותים שהם מספקים לאוכלוסיית גיל הזהב.
נבנים יותר ויותר בתי אבות במרכז הארץ, בלב העיר, מדברים על רומנים שפורחים, כן כן, בתוך בתי אבות, על חיים חברתיים תוססים.
האם תהליך זה מעיד על הינתקות של החברה מהזקנה - על יצירת חיים מקבילים ונפרדים לזקנים וזקנות שלא מצריכים בכלל התערבות ה"צעירים" וה"צעירות", כיוון שטוב להם שם כל כך ? או שמא התהליך מעיד על כך שחברתנו לומדת לכבד יותר את הגיל השלישי וזוהי דרכה להחזיר את הזקנה, את הזקנים והזקנות לשיח החברתי וללב העניינים גם בגיל הזהב.